יום ו', י’ בחשון תשע”ט
 
 
 
 
 
 
יש להאזין לרגשות הילד, להכיר בהם ולקבלם. לנהוג בילד בכבוד, לקבל אותו כפי שהוא. לשבח את הילד בצורה מובחנת. לנהוג בילד בהגינות.
00:58 (10/12/10)

איך בונים הערכה עצמית,עצמיות ודימוי עצמי? ויולט אוקלנדר (אשנב לנפש, 1994) מניחה מספר קווים מנחים: יש להאזין לרגשות הילד, להכיר בהם ולקבלם. לנהוג בילד בכבוד, לקבל אותו כפי שהוא. לשבח את הילד בצורה מובחנת. לנהוג בילד בהגינות. להשתמש במסרי "אני" ולא במסרי "אתה", "הרעש מפריע לי", במקום:"אתה רעשן." להשתמש במשוב ענייני לאירוע ולהימנע מאמירות מכלילות, כמו:"אתה תמיד..." "אתה אף פעם...", על אף הצורך שיש לילד בעקביות, חוקים ובקרה, יש לו צורך דחוף עוד יותר, במרחב מחיה על- מנת ללמוד לנהל את חייו.תנו לילד אחראיות, עצמאות וחופש לבחור. ערבו את הילד בפתרון בעיותיו.כבדו את רגשותיו, צרכיו, רצונותיו הצעותיו, חכמתו. אפשרו לילד לערוך ניסויים , עקבו אחר הדברים שהוא מתעניין בהם, והיותו יצירתי או לא יצירתי. זכרו את עקרון הייחודיות:הילד הוא מעניין ומפתיע בייחודיותו, על אף שייחודיותו שונה משלך. היו דוגמא טובה לילד:חישבו טובות על עצמכם, עשו דברים למען עצמכם. דעו, שטוב להעריך את עצמכם, טוב להרגיש סיפוק ביחס להצלחה, טוב להתענג. הימנעו משיפוטיות, מ"צריך" וממתן עצות. קחו את הילד ברצינות.כבדו את שיקול דעתו,(למשל:ילד יודע כאשר הוא שבע.) אם הילד מבטא רגשות שליליים ביחס לעצמו, חשוב שההורה או המטפל לא יסתרו את דבריו, מכיוון שהשינוי צריך לבא מבפנים.זאת נוכל להשיג רק אם נרשה ונקבל את רגשותיו השליליים של הילד.כשהרגש השלילי מקבל ביטוי,אפשר להתחיל לחקור אותו.לפעמים מגיע הילד במהלך החקירה למסקנה שבעצם איננו גרוע כ"כ. "שינויים מתרחשים כשאדם הופך להיות מה שהוא ולא כשהוא מנסה להיות מה שאינו.שינוי אינו מתרחש באמצעות מאמץ כפייתי של האדם להשתנות או של אדם אחר לשנות.הוא מתרחש כשאדם מקדיש זמן ומאמץ למצוא את עצמו. כשהוא משקיע את עצמו באופן מלא במצב העכשווי..." (מתוך מאמר מאת ארנולד ביסר,תרפיה של גשטלט עכשיו,1971). ילדים בעלי ד"ע נמוך זקוקים לפעילויות רבות הכוללות התנסות חושית ממוקדת בשווה ושונה בינם לבין חפצים,פירות, ירקות, בע"ח וכדומה.מתוך המודעות לשוני הם יכולים להתבונן בעצמם בהערכה מחודשת, לראות את הזולת ולהתקשר באופן אחר. מודעות גופנית היא בסיס לתחושת עצמיות חזקה:תרגילי נשימה והרפיה, תנועה גופנית, מחול וכיו"ב.דימוי גופני הוא היבט חשוב בקבלה עצמית.רוב הילדים בעלי ד"ע נמוך אינם מכירים את גופם, ואינם אוהבים את מראהו(או מה שהם חושבים על מראהו). הטכניקות: לתת לילד לצייר את דיוקן עצמו,להשוות בין הציור לבין צילומים של הילד. תרגילי הרפיה עצמית:לדמיין כניסה לגוף. רק לאחר שהילד מקבל את את רגשותיו העכשוויים ביחס לעצמו ניתן לעזור לו לשפר את הרגשתו.הילד ילמד על עצמו ועל ייחודיותו מתוך עצמו,מבפנים, ולא מתוך השיפוט של הזולת וכך יוכל להתחיל להרגיש טוב יותר ביחס לעצמו. אופירה אנטמן,כישורי-חיים,2006.